רויטל נדיב זיוון
למה כדאי לכל חברה לשלב מעבדת חדשנות לייצור דיגיטלי ואיך עושים את זה?
איך אפשר לייצר (כמעט) כל דבר?
יש שיקראו לעידן זה המהפכה התעשייתית השלישית, אולי הרביעית – המספר לא ישנה את העובדה כי זוהי המהפכה של המאה ה-21 אשר בזכות הטכנולוגיה המתקדמת והזולה כל אחד יכול לייצר היום כל דבר, כל רעיון, כל פתרון שמותאם בדיוק לצרכים ולאתגר העומד בפניו – אבל איך עושים את זה?
כולם מדברים על חדשנות. על מוצרים ״חכמים״. על האינטרנט של הדברים (IOT) על עולם התכנות שעובר מהסביבה הווירטואלית לסביבה הפיזית שלנו. כל הסביבה שלנו עוברת לתקשר בינה לבין עצמה ולשרת אותנו, בני האדם, טוב יותר, מהר יותר, נכון יותר ובדיוק כפי שמתאים לנו. האומנם כך?
בזכות מהפכת המידע, גישת הקוד הפתוח ואתרי שיתוף הרבים כדוגמת Github למשל, בזכות הטכנולוגיה המהירה והזולה כל כך, בזכות הנגשת המכונות מונחות המחשב הקיימות כיום כגון מדפסות התלת ממד, ואף בזכות פלטפורמות יזמיות כגון Kickstarter Indiegogo השתנו לעד אתגרי הייצור המסורתי ואיתם הביאו את מהפכת הייצור הדיגיטלי אשר מאפשרת לכל אחד לעצב לתכנן ולייצר אובייקטים מוחשיים מתי והיכן שירצה.
כיום, אנחנו לא רוצים לראות רק הדפסה תלת ממדית של חלקים ומהם נרכיב רכב, רחפן או אקדח, אנחנו מכוונים לייצר את המכונית המעופפת כולה היישר מתוך מדפסת התלת ממד. אנחנו ממש לא שם עדיין – אתגרי התעשייה רבים ומורכבים וזו בדיוק הסיבה שהחברות הגדולות בעולם הבינו כי שווה להם לאמץ את מודל מעבדות הייצור הדיגיטלי ולא רק כמגרש המשחקים החדש לעובדים שלהם – אלא בכדי לפתור אתגרים מורכבים בעידן בו הכל משובש ומשתבש בשניות, ובעידן בו חדשנות הפכה למילה זולה שבשגרה ללא כלים מתאימים לעובדים בתעשייה ובקצב בו מתפתחת הטכנולוגיה סביבנו.
מעבדות לייצור דיגיטלי
בשנת 2001 קם המכון לביטים ואטומים ב-MIT בו נפתח לראשונה הקורס How To Make (Almost) Anything? מטרתו הייתה לבחון את הגבולות בין המרחב הווירטואלי לפיזי, בין הביטים לאטומים. הקורס פותח לסטודנטים ממדעי המחשב אך מהר מאד התחננו סטודנטים מכלל המחלקות כגון מעצבים, מהנדסים ואפילו חובבנים להשתתף בקורס וללמוד בעצמם כיצד לייצר כל דבר. 17 שנה סה״כ מאז ועד היום ואותה מעבדה התפתחה לרשת הבין לאומית תחת השם Fablab המונה כיום 1300 מעבדות בכל העולם.
Fablab היא רשת בין לאומית, אחת מבין רבות כיום, של מעבדות Makerspace – פלטפורמה לייצור פרוטוטייפ המחבר בין הוירטואלי לפיזי, פלטפורמה לחדשנות ויזמות בה ניתן למצוא אוסף מכונות מונחות מחשב מכל הסוגים – מזרועות רובוטיות, דרך מדפסות תלת ממד של חומרים שונים, ממכונות ליזר, פלוטרים, מכונות תפירה ואף ציוד אלקטרוני זעיר לייצור מיקרופרוססורים. הרשת היא מעיין קהילה ענקית בין לאומית אשר אינה מושפעת מפוליטיקה חיצונית אלא משתפת ידע מחקר וחדשנות. הפילוסופיה העומדת בבסיס הרעיון היא למידה תוך כדי עשייה, עבודת צוות רב תחומית ומרחב מאפשר ליזמות וחדשנות בכל תחום שהוא.
בשנים האחרונות אנחנו מתחילים להכיר בחשיבותם של המעבדות הללו בזכות העובדה כי ה-IOT הפך להיות חלק מכל חברה קיימת בעולם. כמעט ולא קיימת חברה שאינה זקוקה לפתרונות Customize לסוג התעשייה בה היא נמצאת, להמשך שמירתה על היתרון היחסי בשוק בו היא מתחרה וליצירת ערך ללקוחותיה אל מול חדשנות השוק המתפתח במהירות האור. חברות ענק כגון Formlabs, Makerbot Ultimaker כולן צמחו בתוך מעבדת פאבלאב. בעיות אשר מעסיקות את הקודקודים הגדולים בעולם בעולמות תוכן כגון: מים, סביבה, מזון, רפואה, בניה, תעופה וביטחון אינן ניתנות לפתרון בידע ובדרכים המסורתיות כבעבר. אלו האתגרים הגדולים בהם ניתן למצוא כיום מחקרים ופיתוחים בשלל מעבדות המייקרספייסים אשר גם הם משנות את הפורמט המוכר: אם בעבר עסקו מעבדות אלו בכלל הבעיות תחת מטריה אחת, כיום הן הופכות להתמחות יותר ויותר תחת תחום בוער עיקרי ובשיתוף גלובאלי מייצרות פתרונות מקומיים. לדוגמא: מעבדת הביוהאקינג בפאריס La Paillasse אשר מנגישה את תחום הביולוגיה ומנסה לפתח ולפצח יכולות על אנושיות בעזרת חיידקים ועוד. או The Floating Fablab Amazon אשר חוקרת את האמאזונאס והרשימה עוד מתארכת ומתמקצעת מדקה לדקה.
הצלחה ישראלית
לפני כשנתיים קמה מעבדת המייקרספייס הראשונה במרכז הפיתוח של מייקרוסופט ישראל בהרצליה – הגאראג׳. (ומאז גם היא התפתחה לרשת במרכזי הפיתוח של מייקרוסופט) מרכז הפיתוח עוסק בעיקר בפתרונות ענן אשר אינם במימד הפיזי. לפני פחות משנה קמה מעבדה דומה לרפאל בתרדיון והשנה תמכה רשות החדשנות בחמש מעבדות נוספות במימון של כ-4.5 מיליון שקלים.
בשנים האחרונות קמות יותר ויותר יוזמות פרטיות של פיילוטים למעבדות אשר חוברות למרחבי העבודה המשותפים ומנסות לתת מענה לדרישה הגוברת לשיטות הייצור החדשות כגון Impact Lab ב-wework. זהו המפעל של המחר אשר משנה את פניו כבר היום וממקום של מרחב עבודה משותף מתפתח למרחב יצרני משותף למספר תעשיות יחדיו.
סוד ההצלחה הגדול של מעבדות אלו טמון עדיין בהון האנושי הקיים במעבדות אלו ולחלוטין לא במכונות ו/או בציוד מתקדם ככל שיהיה אשר ברשות מעבדות אלו. האקאטונים ומייקאטונים הפכו להיות שגרה הפועלת בשיתוף מעבדות אלו לטובת פתירת בעיות מורכבות, אך מעטים יודעים כיצד לשמר את הידע שנולד באירועים מסוג זה. כיוון שמדובר במורכבות גבוהה מאד הדורשת מיומנויות של מספר תחומים בו זמנית לא ניתן עדיין למצוא הון אנושי מקצועי מספיק. בל נשכח כי גם האקדמיות, ואף הטובות שבהן, עדיין מבדלות בין מקצועות התוכנה למקצועות החומרה ובן העיוני למדעי, וזאת למרות שהשוק כבר מזמן צמא לידע משולב זה.
עם זאת, ניתן לראות הצלחות רבות ובעיקר ניצנים למודלים נכונים של מעבדות מסוג זה בשילוב משולש הזהב אשר מרכיב בו זמנית: מרחב מעבדות משותף יחד עם תעשייה אסטרטגית תומכת ובשיתוף אקדמיה מחקרית מגויסת, כולן לטווח של מינימום 5 שנות שיתוף פעולה.
רוצים לשמוע עוד? איך גם אתם יכולים לייצר חדשנות ויזמות אצלכם במגרש הביתי? דברו איתנו!
אודות המחברת: רויטל נדיב זיוון
סאקרית של חדשנות טכנולוגית!
יזמית, מעצבת, מייקרית, מתרגשת מאתגרים, חולמת בגדול, וסקרנית מתמידה.
מייסדת ומנהלת את המעבדה הראשונה בישראל לייצור דיגיטלי, פאבלאב ישראל, מלווה ומקימה מעבדות בחברות טכנולוגיה וביטחון בארץ ובעולם משנת 2013.
בעלת חברת Re-Vision למחקר, ייעוץ, פיתוח ועיצוב עד ייצור המוני לחברות ישראליות ואמריקאיות.
מיוצגת על ידי meant2b בפיתוח נטוורקינג, שיתוף בידע ומידע.
